חי גל יזום פרוייקטים מקרקעין ובניה (1994) בע"מ ואח' נ' פרידמן ואח'

החלטה

1.זו בקשה לפסילתי מלישב בדן בתיק זה, לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט.

2.בראשית הבקשה, טוענים המבקשים, שלא קיבלו שום מסמכי בי דין בתיק זה, אלא מסמכים שנתגלגלו לידיהם באקראי או אגב עיון באינטרנט. צר לי לקבוע, שדברים אלה אינם אמת. ראשית, המרצת הפתיחה עצמה הומצאה למשיבים ביום 31.10.10, לפי אישור מסירה שצורף לתגובת המשיבים. שנית, החלטתי מיום 3.11.10 על קביעת הדיון ליום 9.1.11, הומצאה למשיבים ביום 30.11.10 לפי אישור מסירה שצורף לתגובה. שלישית, וזה עיקר, המבקשים עצמם בתשובה לתגובה לא כפרו כלל במסירת הבקשה לידם, ורק הלינו על כך שההחלטה מיום 3.11.10 נמסרה להם רק ביום 30.11.10. מכאן, שדבריהם, בבקשה שהוגשה ביום 5.1.11 כאילו לא קיבלו שום כתבי בי דין בתיק, אינם אמת.

3.צר לי לקבוע שהמבקשים טועים כאשר הם טוענים שהגישו עתירה מינהלית לנשיאת בית המשפט. הם עצמם צירפו את מכתבם, שלו קראו "עתירה מינהלית". זו אינה עתירה מינהלית אלא מכתב לנשיאה, ואני מבין שהמבקשים קיבלו תשובה עליו.

4.המבקשים שבים וממחזרים טענות שכבר העלו בבקשה לפסילתי שהגישו בת"א 294/02. למיטב ידיעתי, הגישו המבקשים ערעור על אותה החלטה, כפי שהם מציינים בבקשה זו, אבל הם לא מציינים, שהם נסוגו מערעורם והוא נמחק. אין טעם שארחיב בנושאים שנטענו באותה בקשה, ורק למען שלמות התמונה אתייחס לכך בקצרה.

א.אין זה נכון שבשעה ששימשתי עורך דין והמבקש ייצג את הוריו, לפני שנת 1994, היה בינינו תיק "עקוב מדם". היה זה תיק רגיל שבו ייצגתי בנק שנשה בהוריו של המבקש. להסיר ספק, אני דוחה את טענת המבקשים שבטיפולי בתיק אז שמתי לי מטרה לדרדר את החברה ואת הורי המבקש לעברי פי פחת כלכליים. המטרה היחידה היתה לגבות את החוב שחבו לנושה. אציין, שאותו ענין לא הפריע למבקשים כאשר דנתי והחלטתי בת"א 1828/03 בבית משפט השלום בחיפה.

ב.כפי שקבעתי בהחלטתי הקודמת, מעולם לא הגשתי תלונה על המבקש, לאדם כלשהוא. למיטב זכרוני, נשאלתי פעם לגבי גישורו של המבקש בתיק ספציפי, ועניתי שאינו מתאים באותו מקרה. לאחר שהדבר נודע למבקש, היתה שיחה חברית בינינו.

ג.לאחר מכן, משך כמה שנים, נוהל בפני בבית משפט השלום תיק 1828/03 בין הצדדים לתיק זה. החלטותי שם ניתנו לאחר טיעון הצדדים, ולא ניתנו מתוך עויינות למבקשים, גם אם ברובן קבלתי את טענות הצד שכנגד. למיטב זכרוני, בכל השנים שטיפלתי בתיק, לא הגישו המבקשים בקשה לפסילתי.

ד.לאחר מכן, נוהל בפני תיק 294/02 בין הצדדים לתיק זה, שגם בו טיפלתי, ללא כל טענה לפסילה, עד לאירועים של בקשות דחיית הדיון. פרטתי בהחלטתי הקודמת את השתלשלות העניינים באשר לבקשות המבקשים לדחיית הדיון, בשל מצבו הרפואי הנטען של המבקש, ללא שום מסמך רפואי או תעודה רפואית המצדיקה את העדרותו של המבקש מהדיון. כל החלטותי בענין זה היו החלטות ראויות שהתקבלו כדין. לאחר שדחיתי שני דיוני הוכחות על פי טענות וראיות קלושות מצד המבקשים, ההחלטה שבה סירבתי לדחות את הדיון היתה החלטה ראויה. אציין, כי לאחר מכן נוהלו הדיונים במועדם ללא כל הפרעה הנראית לעין בשל מצבו הרפואי של המבקש.

העיניינים הקודמים לפסק הדין בת"א 294/02 אינם מקימים איפוא כל עילת פסילה מלישב בדין.

5.אכן, בפסק דיני היה עלי להתייחס למהימנותו של המבקש, שהיה העד העיקרי מטעם המבקשים, ועשיתי זאת. זו היתה חובתי. המבקשים טוענים שטעיתי בהכרעתי, טעויות עובדתיות ומשפטיות. זו זכותם, והדבר יבחן בערעור. להסיר ספק, המבקשים אינם טוענים שביצועו של פסק הדין הקודם עוכב, ולפיכך, אין מניעה לדון בהמרצת הפתיחה.

6.המבקשים טוענים בבקשתם שתמוהה ההחלטה לקיים בתיק זה הליך דה לוקס לטובת המשיבים, כאשר בית המשפט דילג ישר אל שלב הסיכומים והורה על סיכומים בעל פה בלי שום הליכים קודמים ובלי קביעת קדם משפט, וזאת משום שלדידו של בית המשפט הדברים ברורים ואינם טעונים שום בירור. כך, אומרים המבקשים בבקשתם, פסק בית המשפט בהחלטה שהמבקשים למדו עליה מעיון באינטרנט, בלי שבית המשפט הורה לשלוח החלטה זו באמצעות המזכירות. זה מלמד לדעת המבקשים, על כך שאין כאן מראית פני הצדק ולא מראית פני המשפט.

7.כל הדברים האלה של המבקשים, מהחל ועד כלה, אינם נכונים, ואפרט:

א.כפי שנאמר לעיל, המבקשים כבר הודו שקיבלו את ההחלטה ביום 30.11.10, וטענתם שלמדו עליה מהאינטרנט אינה אמת.

ב.לא מדובר בהליך דה לוקס. מדובר בהליך של המרצת פתיחה, שנועד בעקרון לבירור שאלות הניתנות לבירור בדרך קצרה, כפי שטענו המשיבים. אם לטענת המשיבים אין הדבר כך, עליהם לטעון זאת, ואפשר שטענתם תתקבל וההליך יעבור מהמרצת פתיחה להליכים רגילים, לפי תקנה 258, לפיה בכל שלב של הדיון, אם נראה לבית המשפט שאין זה מן הראוי לטפל בבקשה בדרך של המרצת פתיחה, הוא רשאי לבטל את המרצת הפתיחה ולהפנות את בעלי הדין לתובענה בדרך הרגילה, או לדון בה כאילו היתה תובענה בדרך הרגילה.

ג.בהליך של המרצת פתיחה, אין כתב הגנה, אבל אם רוצה המשיב להגיש כתב תשובה, עליו לעשות זאת לפי תקנה 256 תוך 45 ימים מהמצאת המרצת הפתיחה לידיו או עד 14 יום לפני מועד הדיון בהמרצת הפתיחה, לפי המוקדם. המבקשים לא הגישו כתב תשובה, אף שהמועדים חלפו. מסדר הזמנים הקבוע בתקנה, ומהאפשרות ש- 14 יום לפני הדיון יהיה מוקדם יותר מ- 45 לאחר המצאת המרצת הפתיחה, עולה שיש לקבוע מועד קרוב לדין בהמרת הפתיחה, בסביבות 45 יום לאחר המצאתה. המרצת הפתיחה הומצאה ביום 31.10.10, ונקבעה בהחלטה מיום 3.11.10 לדיון ביום 9.1.11. זה לא הליך דה לוקס, אלא ההליך הרגיל. באותו יום קבעתי לדיון גם המרצת פתיחה אחרת, וזה סדר הזמנים הנהוג אצלי לגבי כל המרצות הפתיחה, במידת האפשר.

ד.בהמרצת פתיחה אין קדם משפט, אלא רק דיון. כעולה מתקנה 141, מתקיים קדם משפט רק בתיקים שבהם מוגש כתב הגנה. מאחר שמנסיוני, בעלי הדין טועים לחשוב שהדיון שנקבע הוא דין מקדמי, כפי שנהוג אצל כמה מהשופטים האחרים, אני טורח לציין במפורש, שהדיון כולל ראיות וסיכומים בעל פה.

ה.בהמרצת פתיחה אין הליכים מקדמיים, ועל פי הדין, אם עולה הצורך בקיום הליכים מדמיים, זהו אחד השיקולים להעברת הדיון לפסים של תביעה רגילה.

ו.על פי תקנה 160, הדרך הראשית לסיכום טענות היא בעל פה. מתוך הנחה שהתיק יתברר כהמרצת פתיחה (אם לא אשוכנע אחרת) הרי בדיון שמתקיים בכל המרצת פתיחה נשמעות חקירות העדים על תצהיריהם, ואני מורה לשמוע סיכומים בעל פה. זו הדרך הראשית לטיפול בתביעות, בהמרצות פתיחה ובמקרה זה. כמובן, שאם היה מסתבר שלא נותר זמן לשמיעת סיכומים בעל פה, הייתי קובע מועדים לסיכומים בכתב.

ז.אני קובע שעל המבקשים להמציא את ההחלטה למשיבים כדי להבטיח שהמסירה תבוצע, וזמן הדיון לא יבוזבז בשל אי מסירה.